עת"מ 3198/06, משה קוטלר ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה חדרה ואח'
כבוד השופט י' דר - ס. נשיא
13.09.2006
העובדות:
1. העותרים הם בעלים, בחלקים שווים, של חלקה 193 בגוש 10037 (החלקה), ששטחה 2,301 מ"ר. המשיבה 1 (הועדה) הכינה "תכנית שנוי מפורטת מס' חד/883 - שימור בית פיינברג ובית קוטלר" (התכנית). בסעיף 7 בתקנות התכנית מפורטות שש מטרות לתכנית, הראשונה בהן "שימור בית פיינברג ובית קוטלר" ואחריה - קביעת שטח לבניני ציבור, איחוד חלקות, קביעת אזור מגורים ג', הריסת חלק ממבנה וביטול דרך. ביום 13.4.00 נרשמה על זכויות העותרים בחלקה הערה על הפקעה, לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות. בעתירתם, מבקשים כי הפקעת המקרקעין (והמבנה שעליו) אותה מבקשות המשיבות לבצע בטלה ומבוטלת. עיקר טענת העותרים הוא בדבר אי ביצוע השימור ע"י העיריה, קרי - ויתור על מטרת התוכנית.
החלטה:
2. בפנינו התנגשות בין עקרונות. מצד אחד, זכותה של הרשות, כנציגת הציבור, להפקיע מקרקעין לצרכי ציבור, גם למטרת שימור. מנגד, זכות הקניין של בעל המקרקעין, שחוק היסוד הפך אותה לזכות חוקתית, אף שמעמדה הבכיר בין הזכויות האחרות הוכר שנים רבות קודם לכן. כמו בכל מקרה של התנגשות בין זכויות נוגדות, על בית המשפט לאזן ביניהן, כדי להגיע לתוצאה הצודקת.
3. צריך להבחין בין תקיפתה של תוכנית לגופה, לבין תקיפתה מחמת אי ביצועה, בטענה שיש לראות את אי הביצוע כויתור. העותרים תוקפים את התוכנית (ולמעשה - את פרק השימור בה, הכורך הפקעה של שטח), בטענה שהעיריה ויתרה על מטרת התוכנית, ויתור שבא לידי ביטוי באי נקיטת צעדים לביצועה של התוכנית. האם ניתן ללמוד מהתנהגות העירייה ומטיעוניה בבית-המשפט, כי תוכנית השימור לא היתה אלא מסווה ועילה להפקיע קרקע למטרות אחרות? אין ראיות לכך. מן הראיות עולה הזנחה ממושכת מצד העיריה. נראה שמדי כמה שנים פנה מישהו ועורר את זכרונה של העיריה בענין, היא הגיבה, אבל לא עשתה דבר לקידום המטרה.
4. כל הפקעה של מקרקעין גורמת נזק לבעלים. יש דרכים לפצות על נזק, אולם לא צריכה להיות מחלוקת בדבר העקרון שלפיו עצם ההפקעה גורמת נזק לבעלים. בעניננו, חלוף הזמן לא רק שגרם נזק לבעלים בכך שהקפיא את יכולת השימוש ברכושם, תוך שהוא מטיל עליהם להמשיך לשאת באחריות למבנה, אלא שהמבנה עצמו, שהוא העילה שבגינה יזם מי שיזם את התוכנית, הלך ונהרס כאשר העיריה אינה עושה דבר. במצב עניינים כזה, כאשר המשיבות אינן עושות דבר משך שנים, מעבר לרצונן לשמר בידיהן את הנכס, אין עוד הצדקה להותיר את ההפקעה המתוכננת בעינה, ויש לבטלה.
5. לאור העובדה שעיקר התוכנית היה שימור המבנים, יש בביטול ההפקעה כדי למנוע מימושה של התוכנית. עם זאת, הביטול נוגע למבנה בלבד. בנסיבות אלה, אין מקום לבטל את התוכנית. התוצאה ביטול ההפקעה הנוגעת לשטח שעליו מצוי המבנה.
כבוד השופט י' דר - ס. נשיא
13.09.2006
העובדות:
1. העותרים הם בעלים, בחלקים שווים, של חלקה 193 בגוש 10037 (החלקה), ששטחה 2,301 מ"ר. המשיבה 1 (הועדה) הכינה "תכנית שנוי מפורטת מס' חד/883 - שימור בית פיינברג ובית קוטלר" (התכנית). בסעיף 7 בתקנות התכנית מפורטות שש מטרות לתכנית, הראשונה בהן "שימור בית פיינברג ובית קוטלר" ואחריה - קביעת שטח לבניני ציבור, איחוד חלקות, קביעת אזור מגורים ג', הריסת חלק ממבנה וביטול דרך. ביום 13.4.00 נרשמה על זכויות העותרים בחלקה הערה על הפקעה, לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות. בעתירתם, מבקשים כי הפקעת המקרקעין (והמבנה שעליו) אותה מבקשות המשיבות לבצע בטלה ומבוטלת. עיקר טענת העותרים הוא בדבר אי ביצוע השימור ע"י העיריה, קרי - ויתור על מטרת התוכנית.
החלטה:
2. בפנינו התנגשות בין עקרונות. מצד אחד, זכותה של הרשות, כנציגת הציבור, להפקיע מקרקעין לצרכי ציבור, גם למטרת שימור. מנגד, זכות הקניין של בעל המקרקעין, שחוק היסוד הפך אותה לזכות חוקתית, אף שמעמדה הבכיר בין הזכויות האחרות הוכר שנים רבות קודם לכן. כמו בכל מקרה של התנגשות בין זכויות נוגדות, על בית המשפט לאזן ביניהן, כדי להגיע לתוצאה הצודקת.
3. צריך להבחין בין תקיפתה של תוכנית לגופה, לבין תקיפתה מחמת אי ביצועה, בטענה שיש לראות את אי הביצוע כויתור. העותרים תוקפים את התוכנית (ולמעשה - את פרק השימור בה, הכורך הפקעה של שטח), בטענה שהעיריה ויתרה על מטרת התוכנית, ויתור שבא לידי ביטוי באי נקיטת צעדים לביצועה של התוכנית. האם ניתן ללמוד מהתנהגות העירייה ומטיעוניה בבית-המשפט, כי תוכנית השימור לא היתה אלא מסווה ועילה להפקיע קרקע למטרות אחרות? אין ראיות לכך. מן הראיות עולה הזנחה ממושכת מצד העיריה. נראה שמדי כמה שנים פנה מישהו ועורר את זכרונה של העיריה בענין, היא הגיבה, אבל לא עשתה דבר לקידום המטרה.
4. כל הפקעה של מקרקעין גורמת נזק לבעלים. יש דרכים לפצות על נזק, אולם לא צריכה להיות מחלוקת בדבר העקרון שלפיו עצם ההפקעה גורמת נזק לבעלים. בעניננו, חלוף הזמן לא רק שגרם נזק לבעלים בכך שהקפיא את יכולת השימוש ברכושם, תוך שהוא מטיל עליהם להמשיך לשאת באחריות למבנה, אלא שהמבנה עצמו, שהוא העילה שבגינה יזם מי שיזם את התוכנית, הלך ונהרס כאשר העיריה אינה עושה דבר. במצב עניינים כזה, כאשר המשיבות אינן עושות דבר משך שנים, מעבר לרצונן לשמר בידיהן את הנכס, אין עוד הצדקה להותיר את ההפקעה המתוכננת בעינה, ויש לבטלה.
5. לאור העובדה שעיקר התוכנית היה שימור המבנים, יש בביטול ההפקעה כדי למנוע מימושה של התוכנית. עם זאת, הביטול נוגע למבנה בלבד. בנסיבות אלה, אין מקום לבטל את התוכנית. התוצאה ביטול ההפקעה הנוגעת לשטח שעליו מצוי המבנה.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il